בס"ד
דיני השכמת הבוקר
ובו ז' סעיפים
א] "שויתי ה' לנגדי תמיד" הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלוהים. כי אין ישיבת האדם ותנועתו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כמו ישיבתו ותנועתו ועסקיו כאשר הוא לפני מלך גדול. וכן אין דבורו הרחבת פיו בהיותו עם אנשי ביתו וקרוביו כמו בהיותו במושב מלך, כי אז משגיח בודאי על כל תנועותיו ודבוריו שהיו מתקנים כראוי. כל שכן כאשר ישים האדם אל לבו כי המלך הגדול הקדוש ברוך הוא אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה', הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא" בודאי מיד תגיע אליו היראה וההכנעה מפחד השם יתברך ויבוש ממנו
ב] וגם בשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב. ומיד שיעור משנתו יזכר חסדי ה' יתברך שמו אשר עשה עמו שהחזיר לו את נשמתו אשר הפקידה אצלו עיפה והחזירה לו חדשה ורגועה כדי לעבוד עבודתו יתברך שמו בכל יכלתו ולשרתו כל היום, כי זה כל האדם, כמו שנאמר הכתוב "חדשים לבקרים רבה אמונתך" פרוש, בכל בקר נעשה האדם בריה חדשה, ויודה בכל לבבו להשם יתברך שמו על זאת. ובעודו על משכבו יאמר "מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך". (ואף על פי שעדין אין ידיו נקיות, יכול לומר זאת כיון שאין בו שם) ויפסיק מעט בין תבת "בחמלה" לתבת "רבה"
ג] יהודה בן תימא אומר: "הוי עז כנמר וקל כנשר, רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים". "עז כנמר" פרושו, שלא יתביש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת ה' יתברך שמו. "קל כנשר" כנגד ראות העין, לומר שתהא קל לעצום עיניך מראות ברע כי הוא התחלת העברה, העין רואה והלב חומד וכלי מעשה גומרין. "רץ כצבי" כנגד הרגלים, שרגליך לטוב ירוצו. "וגבור כארי" כנגד הלב, כי הגבורה בעבודת הבורא יתברך היא בלב, ואמר שתחזק לבך בעבודתו ותתגבר על היצר לנצחו כגבור המתגבר על שונאו לנצחו ולהפילו לארץ
ד]לכן צריך האדם להתגבר כארי ומיד כשיעור משנתו (ואמר "מודה אני" וכו') יקום בזריזות לעבודת הבורא יתברך ויתעלה קדם שיתגבר עליו היצר הרע בטענות ותואנות לבל יקום, ותיחכם עליו להשיאו בחרף "איך תקום עתה בבקר השכם והקר גדול", ובקיץ ישיאנו "איך תקום ממטתך ועדין לאשבעת משנתך", או בטענות אחרות וכדומה, כי היצר הרע הוא יודע היטב לצוד בני אדם במהמורות בל יקום. ולכן כל בעל נפש הירא וחרד לדבר ה' צריך להתגבר עליו ולא ישמע לו, ואף אם יכבד עליו הדבר מפני כבדות הגוף לעצלותו, ישים מגמתו רצון מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, וישם אל לבו כי אם היה קורא אותו שיציל את ממונו מן ההפסד, כגון אם נפלה דלקה בעיר וכדומה, בודאי היה קם בזריזות מיד מפני אהבת ממונו ולא היה מתרשל. וכן אם היה צריך ללכת לעבודת המלך היה קם בזריזות ולא היה מתרשל פן יעלילו כליו, או כדי למצא חן בעיני המלך.על אחת כמה וכמה לעבודת מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שיש לו להזהר לקום במהירות ובזריזות. והמרגיל את עצמו בדרך הזה ארבעה או חמשה פעמים לא יכבד עליו אחר כך, והבא לטהר מסיעין לו
ה] אם אפשר לו להשכים ולקום בחצות הלילה לעשות אז תקון חצות, מה טוב. כמו שנאמר: "קומי רני בלילה לראש אשמרות" וגו'. וכמו שהקדוש ברוך הוא מקונן בעת ההיא שנאמר: ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על נוהו", ואומר: "אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האמות". ואם אי אפשר לו לקום בחצות, יתגבר על כל פנים לקום קדם עמוד השחר, וכמו שאמר דוד המלך עליו השלום "אעירה שחר", "אני מעורר את השחר ואין השחר מעורר אותי". וגם לאחר חצות הלילה יכול לעשות תקון חצות. ואחר כך יעסק בתורה איש איש כפי יכלתו. ושעור משניות קודם לכל דבר (ועל ידי זה זוכה לנשמה - משנה אותיות נשמה), ואם אינו בר הכי יעסוק בתהלים ומעמדות וספרי מוסר. וטוב מעט בכונה מהרבה שלא בכונה. "תנא רבי חיא כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו שנאמר: "קומי רני בלילה לראש אשמרות שפכי כמים לבך נכח פני ה'". פרוש, שהשכינה היא אז כנגדך. עוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה שכל העוסק בתורה בלילה נקרא "עבד ה'" כמו שכתוב: "כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" (ועין לקמן סימן ע"א) ובלילות הקצרים שאי אפשר לו להשכים כל כך, לכל הפחות יתאמץ לקום בעוד שיהיה לו זמן להכין את עצמו ללכת לבית הכנסת להתפלל עם הצבור.
ו] מזמורי תהלים וכן שאר פרשיות מתורה נביאים וכתובים שאינם שגורים בפי הכל לאמרם בעל פה, אפלו מי שהוא יודע לאמרם בעל פה יש לו לזהר שלא לאמרם בעל פה. וסומא מתר
ז] יש למחות ביד האומרים תחנות שבמעמדות שמסימין "ברוך אתה ה' שומע תפלה" אלא יש לומר לומר "ברוך שומע תפלה" בלא שם