סיפורים מפחידים!!!!!
תופסת:
אזהרה!!! סיפור זה מיועד לאמיצים בלבד!!!
הסיפור לקוח מפי השוטרים שהלן עצמה סיפרה להם!וחלק מיומן שנמצא,
הכל התחיל בשנת 1985 בקיץ,הלן הייתה אז אישה צעירה עם בעל טוב ושני ילדים מקסימים. ילדה בת 12, ונער בן 14,הם חיו בבית גדול,יותר נכון אחוזה גדולה מאוד,היא הייתה ישנה ואפורה, יושביה הקודמים של האחוזה נעלמו בצורה מסתורית.
לילה אחד היה לנער סיוט (הוא חלם על ילד רץ בבית קברות חשוך וצוחק צחוק מזוויע)
הוא התעורר מהסיוט בחצות בגלל צרחות שהגיעו מחדרה של אחותו.
הוא חצה את הבית המפחיד והגיע לדלת חדרה,עכשיו נשמעו רק גניחות מפוחדות של אחותו. הוא ניסה לפתוח את הדלת אך הייתה נעולה,לפתע הצרחות נפסקו,הנער הסיק שלאחותו היה חלום רע וחזר למיטתו. בבוקר הוא דבר ראשון הלך לחדרה של אחותו ושאל מדוע צרחה באותו לילה.היא שתקה.ואז הבחין בשריטות גדולות ורחבות על ידיה,"מי עשה לך את זה?!"הוא שאל. והיא לא ענתה אלא השפילה מבטה כלפי מטה. הוא לא סיפר להוריו כי לא רצה להדאיגם. אבל הצרות רק התחילו.
בלילה הבא שוב היה לו את אותו סיוט מצמרר אך הפעם הילד התקרב והתכוון לשאול משהו.
הוא התעורר כשעל פניו ניגרת זיעה קרה מרעשים שהגיעו מחדרה של אחותו הצעירה.
הוא הלך ליד חדרה,קירב את אוזנו לדלת הקרה והאזין,כמה זמן היה שקט. ואז שמע ילד אומר:"אם את מוכנה או לא,אני בא לתפוס אותך!!" ואז שמע צחוק מרושע,אותו קולו של הילד מסיוטיו המתארכים והמתמשכים. הוא רץ לקרוא לאביו ושניהם באו ופרצו את הדלת.
(הלן היתה מחוץ לעיר), הדלת נפתחה והם ראו את הילדה עומדת על אדן חלונה הפתוח ועל פניה הבעה מבוהלת, הילדה צעקה "אני לא אתן לו לתפוס אותי!!",והמשיכה בלחש ,"אני לא רוצה לשחק איתו יותר!!" וקפצה.ברגע האחרון אביה תפס אותה בידיה וניסה להחזירה לחדרה. "עזוב אותי!!" זעקה,אבל האב לא ויתר.
"סליחה אבא!!" צעקה ודמעה זלגה מעיניה הכחולות היפות. היא נאבקה ובעטה בניסיון להשתחרר אך ללא הצלחה. אז היא קרבה את פיה לאוזנו של אביה ולחשה:"אני מצטערת,אבל לא השארת לי בררה!" היא תפסה בצווארו וגררה אותו אל מחוץ לחלון!, הנער ההמום שעמד עד לרגע ההוא ליד הדלת כמשותק! רץ לעבר החלון והביט מטה. הוא ראה את אחותו ואביו שוכבים למטה בלי לזוז. אך לפתע זזה אחותו וקמה על רגליה,לאט..לאט.. אבל הוא הרגיש שזאתי כבר לא אחותו הצעירה. עיניה היו ריקניות ושכמעט שקופות, שפתיה,שהיו פעם אדומות כשני נעשו כמעט לכחולות לגמרי,כותנתה היתה קרועה,גופה היה מכוסה שריטות עמוקות וגדולות וחבלות,וגם פצעים מדממים.
היא הסתכלה מעלה ופגשה במבטו של אחיה,בעיניה הריקניות.
היא נכנסה לשדה התירס שנמצא ליד האחוזה שלהם, ומאז לא נראתה(לפחות בחיים!)האם והבן היו מזועזעים ועברו לעיירה קטנה ונידחת בצפון אמריקה . ערב אחד הבן הלך להתרחץ. כשאמו לפתע שמעה את זעקותיו לעזרה. היא שמעה קול אומר:"תפסתי אותך!!!" עוד צרחה נוספת,הדלת פתאום נפתחה כאילו מעצמה והיא פרצה פנימה,בנה שכב באמבטיה מלאה דם! הוא היה חיוור ועיניו הביטו בעיניה,"אמא!"לחש מבין שפתיו המדממות,"תז..תזהרי ממנו!" "א..אל תיתני לו לתפוס אותך!","מי?"שאלה האם הבוכיה,"ל...ל....ל..." הוא ניסה לדבר אך ראשו נשמט והוא מת.
האם נבהלה לגמרי,היא חיה בפחד שאותו "מישהו" אשר גזל את משפחתה יחזור, ואחרי כמה שנים התעוררה בלילה חשוך,וראתה מישהו יושב על מיטתה.
היא לא ראתה את פניו. והוא שאל אותה בקול תמים:"רוצה לשחק?" והיא החלה לצרוח!!!! והוא אמר לה בטון מצמרר:"כבר שיחקתי עם כל משפחתך ונותרת רק את!!"
לפתע מישהו דפק בדלת.. והילד לחש לה:"אני אחזור אליך מתישהו ונסיים את המשחק!!"ונעלם.
היא נגשה לדלת ופתחה אותה,שני שוטרים עמדו בפתח הדלת ואמרו לה שבאו לבדוק כי הם שמעו צרחות וזעקות. הלן החלה לספר את הסיפור לשני השוטרים, והם לא האמינו לה!. ולכן נכנסה לבית משוגעים של העיירה הנידחת. היא שכנה שם עד שיום אחד השומר שמע אותה צועקת:"ביתי!אל תלכי!אל תלכי!" ושמע צחוק מרושע של ילד.
אך כאשר נכנס לתאה של הלן, מצא רק מכתב ובו היה כתוב:
1........2.........3.........תפסתי אותך!!!!!
לפני כמה זמן, באחד הלילות, כשהייתי לבד בבית, רציתי להפתיע את ההורים שלי וניקיתי את הבית. המקום האחרון שניקיתי היה המטבח, ושם ממש השקעתי וניקי שם כל ארון, כל מגירה, כל קערה וכל סכום. כשסיימתי לנקות, הלכתי לישון. אחרי כמה זמן, פתאום אני שומעת רשרוש של סכום שבא מהמטבח, כאילו מכינים אוכל. אמרתי לעצמי שלא ייתכן שיהיה מישהו במטבח כי אני לבד בבית. קמתי, והלכתי למטבח. הדלקתי את האור ואני רואה על השיש, מזלג מלוכלך. בהתחלה לא הבנתי מה מזלג מלוכלך עושה על השיש, אבל אז חשבתי שאולי אני שכחתי לנקות אותו, אז ניקיתי אותו, שמתי אותו במקום, כיביתי את האור, והלכתי לישון. אחרי עוד כמה דקות, אני שומעת עוד רשרוש של סכום שבא מהמטבח. נכנסתי קצת ללחץ, אך עם זאת קמתי והלכתי למטבח. הדלקתי את האור ועכשיו ראיתי סכין מלוכלך מונח על השיש. נכנסתי ללחץ, לא ידעתי מה קורה, ומאז אני לא ישנה לבד
באחת הערים בארץ, גרה ילדה ושמה לילך. מול ביתה של לילך, עמד בניין של 4 קומות. הבניין לא היה גמור, ולמעשה, הוא עומד ככה כבר כמה שנים טובות. כשלילך שאלה את אימה למה לא מסיימים את הבניין, היא אמרה שלפני כמה שנים, הקבלן נרצח בדרכים מסתוריות באותו אתר בנייה, בקומה הרביעית בחצות ליל ה21 במאי. עד היום לא יודעים איך נרצח הקבלן, ואמרו שהעבודות על הבניין ימשיכו רק לאחר שתפוענח החקירה, אם בכלל.אומרים שהקבלן היה מכור למשחקי קלפים והיה חייב חובות עצומים, ולכן נרצח. למעשה, מחר ימלאו 4 שנים לרציחתו של הקבלן. בליל המחרת, לילך לא הצליחה להירדם בגלל נדודי שינה. פתאום, השעון צילצל שתים עשרה. איך שקולות צלצולי השעון נדמו, עלה קול חלש אשר בקע מחוץ הבית. "לילך... לילך...." קרא הקול. לילך נבהלה מאוד. היא הציצה מהחלון וראתה שבבניין מולה, בקומה הרביעית, באחת הדירות דלוק אור. ומשם גם בקע הקול. "לילך... לילך..." חזר הקול בשנית. לילך לקחה פנס קטן ויצאה לכיוון הבניין לבדוק מה פשר הקולות הללו. בראשה היא לא הפסיקה לחשוב על פרשת רציחת הקבלן. היא ניכנסה לאתר הבנייה. היה שם חשוך. היה כל כך חשוך, עד שלילך לא יכלה לראות את רגליה. היא הדליקה את הפנס וניסתה לחפש את הכניסה לבניין, כאשר מהקומה הרביעית עדיין בוקע אותו קול. "לילך... לילך...". לילך התחילה ללכת לכיוון פנים האתר בנייה, עד שהגיעה לקיר. היא גיששה את הקיר והתחילה ללכת בעודה מגששת את הקיר בכדי לחפש את הדלת. היא גיששה וגיששה וגיששה, עד שהגיעה אל הדלת. היא נכנסה פנימה, כשמקור האור היחידי שלה הוא הפנס הקטן. הריח בתוך הבניין היה מצחין. לילך כיסתה את אפה ופיה בחולצתה בכדי למנוע מהריח להגיע אל אפה. בינתיים, הקול רק הלך והתגבר. "לילך... לילך...". לילך עלתה במדרגות אל עבר הקומה הראשונה. "לילך... לילך..." הקול המשיך. היא עלתה אל הקומה השניה. כשהגיעה לקומה השנייה, היא ראתה חלון קטן המשקיף על הרחוב. לילך הוציאה ראשה החוצה כדי לשאוף אוויר צח בניגוד לריח ששרר בבניין. כשהוציאה ראשה החוצה, ראתה בעזרת האורות מן הרחוב, דמות עטופה בברדס שחור נכנסת לבניין. לילך נבהלה והתחילה לרוץ במעלה הקומות עד לקומה הרביעית כשהקול חוזר ואומר: "לילך... לילך...". בהגיעה אל הקומה הרביעית, הקול נשמע חזק מתמיד והוא בקע מתוך חדר שדלתו היתה סגורה. לילך נשמה נשימה עמוקה, פתחה את הדלת וראתה...
שתי זקנות משחקות פוקר כשאחת מהן מחלקת קלפים ואומרת: "לי- לך, לי- לך..." כשראתה לילך את הנעשה, פרצה בצחוק מתגלגל והזקנות לא הבינו מי זו הילדה הזאת ומה היא עושה שם ומה כל כך מצחיק אותה. צחוקה של לילך נפסק בבת אחת, עם היכנסותה של הדמות בברדס השחור לחדר. הדמות שלחה ידיה אל עבר הברדס, הסירה אותו מעל גופה ולעיני הנוכחים, נתגלתה אישה זקנה באמרה: "איחרתי למשחק הפוקר?" לילך לא הבינה. הזקנות אמרו לה שהקבלן אשר נרצח בבנין הזה, אהב מאוד לשחק פוקר. ומאז שהוא נפטר, כל לילה ב21 במאי, הן באות לבניין הזה בחצות כדי לשחק פוקר למען זכרו של הקבלן. לילך נשמה לרווחה, נפרדה מהזקנות, יצאה מהאתר בנייה, ונכנסה למיטתה רגועה ושלווה.