הזמיר מירב מדימונה ועדית מתל אביב נפגשות באינטרנט כדי שהזמיר ישיר. סיפור מרגש דפדף בניו אייג' עדית פאנק 26/11/2006 13:37 די מהר אחרי הכתבה על "אביבה אהובתי", סרט ישראלי ללא כתוביות בעברית, מירב שלחה לי מייל. מאז חלפו ימים רבים. לא יצא לי לראות את אביבה מאז, כי עדיין שום גורם לא פנה אלי, לתאם פגישה שבה אביבה מהסרט, או אביבה מהסינמה סיטי, או אביבה מהביטוח הלאומי, או אביבה האנונימית שלי, או סתם אביבה שאכפת לה והיא יכולה פשוט להגיד לי מתי ובאיזה יום יש כתוביות בעברית, לכבדי שמיעה, או סתם למבוגרים שדועכת להם האוזן השלישית והם לא יכולים בלי תרגום. אפילו חברי השומעים לא מבינים איך זה קורה שגם הם זקוקים לכתוביות ברוב הסרטים תוצרת הארץ. כנראה שככה זה בסרט הישראלי של כולנו, אותו סרט שמתנהל בכל בתי הקולנוע של חיינו, בטלוויזיה הלאומית שלנו, בביטוח הלאומי, במס ההכנסה, בקופת חולים, בצמרת המדינה, בגבולות שלנו, במלחמות שלנו, בחינוך שאנחנו מעניקים לילדינו, בהצגות שאנחנו מעלים על במות הפנטזיה של חדרי הלב שפועמים בתוכנו, ובעיקר במס הערך המוסף בחיים שלנו ממש. אביבה אהובתי אנחנו עושים את עצמנו חירשים, גם כשאנו שומעים. עדית פאנק על המענה הקולי שהחליף את ההקשבה האנושית לכתבה המלאה   כנראה שאנחנו פשוט לא שומעים, או ליתר דיוק, לא מצליחים להקשיב לצרכים של עצמנו ולכן גם לא לצרכים של האחרים מאיתנו, במקביל. בין אם אנחנו השומעים או החירשים, בין אם אנחנו הרואים או העיוורים, ובין אם נדמה לנו שאנחנו גם רואים וגם שומעים, כולנו כנראה פשוט מעדיפים לשבת באותו אולם נינוח וממוזג שבו ניתן לצפות בסרט ישראלי בלי כתוביות, או לראות הצגה תוצרת הארץ, בלי לשמוע את מילות המחזה. השכיל לגעת ללבי ילד בן חמש שאמר לי השבוע שבחנוכה הקרוב סבתא שלו תיקח אותו לסרט באנגלית ממש. שאלתי אותו למה הוא מתכוון. אז הוא אמר לי שבכל הסרטים האלה עם ה"דיב-דוב", הוא לא מבין כלום, כי הוא לא מבין מה הדוב הזה אומר בעברית. ומה תעשה בסרט  באנגלית בלי הדיבוב העזתי לשאול אותו. אני אבין כבר לפי התמונות, הוא ענה, וגם לא יהיה לי רעש  בעברית שיפריע למוזיקה של הסרט. וחוץ מזה אני כבר ממש יודע אנגלית.... אנחנו רוצות תרגום ברחם של המדינה שלנו באותו שבוע בו התפרסמה כאן הכתבה על אביבה אהובתי, הסרט שטרם ראיתי, מירב שלחה לי מייל. מירב, שגם היא כבדת שמיעה, היא אמא של איתן סלומון מדימונה שרצה לשיר שיר על סגן ראש המועצה, יוסי עזריאל ז"ל, איש עם לב מיוחד,  שעזר לכל אחד לשבור  את הקיר הפרטי שלו ולשיר. לא הכרתי איש מהם עד שלא כתבתי על כאב לבי שלי. כאב השמיעה, שלא מאפשר לי לראות שום סרט ישראלי בלי כתוביות בעברית, או ליהנות ממנגינות של שירים שאני כתבתי את המילים שלהם, אלא אם כן מי ששר את מילותי גם נהנה ללמד אותי את המנגינה. עברו מים רבים בין דימונה לתל אביב, מיילים ותמונות, עד שאני ומירב הרגשנו נינוחות. אמהות לילדים שלנו. דואגות שיהיה להם רק טוב. החלפנו מתכונים וגם רגשות אשם. ובעיקר סיכמנו, בלי שמיעה, שנקשיב זו לזו. לאט, הבנתי לבד, שלא אוכל לכתוב את השיר שבגללו היא פנתה אלי, כי לא אוכל לכתוב שיר על איש שלא הכרתי והלך לעולמו, אבל אוכל לכתוב שיר למי שהיא פנתה אלי בזכותו. לילד שלה. לחוזליטו מדימונה. מירב נשואה לציון. יש להם שלושה ילדים. איתן בן 13. חלי בת 10 וחצי ורון בן 7. כל יום היא קמה בחמש בבוקר. לדאוג לילדים וגם להגיע בזמן לבאר שבע, בשמונה, ללימודים שלה. תכשיטנות. לחשוב שמירב וציון גרים במקום כל כך רחוק מעולמי, וגם כל כך קרוב אליו, עשה לי צמרמורת בלב. הרי כולנו רוצים תרגום כדי לשמוע. לא? הזמיר   עדית פאנק מירב מדימונה ועדית מתל אביב נפגשות באינטרנט כדי שהזמיר ישיר. סיפור מרגש די מהר אחרי הכתבה על "אביבה אהובתי", סרט ישראלי ללא כתוביות בעברית, מירב שלחה לי מייל. מאז חלפו ימים רבים. לא יצא לי לראות את אביבה מאז, כי עדיין שום גורם לא פנה אלי, לתאם פגישה שבה אביבה מהסרט, או אביבה מהסינמה סיטי, או אביבה מהביטוח הלאומי, או אביבה האנונימית שלי, או סתם אביבה שאכפת לה והיא יכולה פשוט להגיד לי מתי ובאיזה יום יש כתוביות בעברית, לכבדי שמיעה, או סתם למבוגרים שדועכת להם האוזן השלישית והם לא יכולים בלי תרגום. אפילו חברי השומעים לא מבינים איך זה קורה שגם הם זקוקים לכתוביות ברוב הסרטים תוצרת הארץ. כנראה שככה זה בסרט הישראלי של כולנו, אותו סרט שמתנהל בכל בתי הקולנוע של חיינו, בטלוויזיה הלאומית שלנו, בביטוח הלאומי, במס ההכנסה, בקופת חולים, בצמרת המדינה, בגבולות שלנו, במלחמות שלנו, בחינוך שאנחנו מעניקים לילדינו, בהצגות שאנחנו מעלים על במות הפנטזיה של חדרי הלב שפועמים בתוכנו, ובעיקר במס הערך המוסף בחיים שלנו ממש. כנראה שאנחנו פשוט לא שומעים, או ליתר דיוק, לא מצליחים להקשיב לצרכים של עצמנו ולכן גם לא לצרכים של האחרים מאיתנו, במקביל. בין אם אנחנו השומעים או החירשים, בין אם אנחנו הרואים או העיוורים, ובין אם נדמה לנו שאנחנו גם רואים וגם שומעים, כולנו כנראה פשוט מעדיפים לשבת באותו אולם נינוח וממוזג שבו ניתן לצפות בסרט ישראלי בלי כתוביות, או לראות הצגה תוצרת הארץ, בלי לשמוע את מילות המחזה. השכיל לגעת ללבי ילד בן חמש שאמר לי השבוע שבחנוכה הקרוב סבתא שלו תיקח אותו לסרט באנגלית ממש. שאלתי אותו למה הוא מתכוון. אז הוא אמר לי שבכל הסרטים האלה עם ה"דיב-דוב", הוא לא מבין כלום, כי הוא לא מבין מה הדוב הזה אומר בעברית. ומה תעשה בסרט באנגלית בלי הדיבוב העזתי לשאול אותו. אני אבין כבר לפי התמונות, הוא ענה, וגם לא יהיה לי רעש בעברית שיפריע למוזיקה של הסרט. וחוץ מזה אני כבר ממש יודע אנגלית.... אנחנו רוצות תרגום ברחם של המדינה שלנו באותו שבוע בו התפרסמה כאן הכתבה על אביבה אהובתי, הסרט שטרם ראיתי, מירב שלחה לי מייל. מירב, שגם היא כבדת שמיעה, היא אמא של איתן סלומון מדימונה שרצה לשיר שיר על סגן ראש המועצה, יוסי עזריאל ז"ל, איש עם לב מיוחד, שעזר לכל אחד לשבור את הקיר הפרטי שלו ולשיר. לא הכרתי איש מהם עד שלא כתבתי על כאב לבי שלי. כאב השמיעה, שלא מאפשר לי לראות שום סרט ישראלי בלי כתוביות בעברית, או ליהנות ממנגינות של שירים שאני כתבתי את המילים שלהם, אלא אם כן מי ששר את מילותי גם נהנה ללמד אותי את המנגינה. עברו מים רבים בין דימונה לתל אביב, מיילים ותמונות, עד שאני ומירב הרגשנו נינוחות. אמהות לילדים שלנו. דואגות שיהיה להם רק טוב. החלפנו מתכונים וגם רגשות אשם. ובעיקר סיכמנו, בלי שמיעה, שנקשיב זו לזו. לאט, הבנתי לבד, שלא אוכל לכתוב את השיר שבגללו היא פנתה אלי, כי לא אוכל לכתוב שיר על איש שלא הכרתי והלך לעולמו, אבל אוכל לכתוב שיר למי שהיא פנתה אלי בזכותו. לילד שלה. לחוזליטו מדימונה. מירב נשואה לציון. יש להם שלושה ילדים. איתן בן 13. חלי בת 10 וחצי ורון בן 7. כל יום היא קמה בחמש בבוקר. לדאוג לילדים וגם להגיע בזמן לבאר שבע, בשמונה, ללימודים שלה. תכשיטנות. לחשוב שמירב וציון גרים במקום כל כך רחוק מעולמי, וגם כל כך קרוב אליו, עשה לי צמרמורת בלב. הרי כולנו רוצים תרגום כדי לשמוע. לא? איתן, ה"חוזליטו" של דימונה, הסביר לי, שחוזיליטו זה זמיר קטן, בספרדית. נזכרתי בימים רחוקים מילדותי שלי. הייתי ילדה שמנמונת עם עיניים ירוקות, שלא חלמה על שום גורו, אבל אז הגיע לארץ "חוזליטו" המקורי. לעולם לא אשכח את שירתו המסתלסלת, שירה של בן בר מצווה, שקולו עוד לא התחלף. כמעט התעלפתי כשהגשתי לו פרח לבמה. מאז ועד היום, כנראה בזכות הורי, זיכרונם לברכה, הבנתי לבד, שאין דרך אחרת ללמוד את שירת הזמיר, אלא אם כן היא שירת חייך שלך. איתן סלומון הוא החוזליטו של דימונה. אמא שלו ביקשה שאכתוב לו שיר. אם לא הייתי כותבת על "אביבה אהובתי", סרט ישראלי בלי כתוביות בעברית, אני ומירב סביר להניח לא היינו יודעות אף פעם ששתינו אמהות שלא שומעות, מדברות כרגיל, ועושות את עצמנו כאילו הכול בסדר. זה לא בסדר. באמת לא. אנחנו באמת רוצות תרגום בגוף הסרט של הילדים השומעים שלנו. אנחנו רוצות תרגום ברחם של המדינה שלנו. גם בדימונה וגם בתל אביב. מירב ואני חברות בעמותת "בקול", למתחרשים וכבדי שמיעה. במדינה שלנו יש חוקים. מי שנולד חירש או התחרש עד גיל שלוש, זכאי לפיצוי. ומי שנולד עם נטייה גנטית, שבאה לידי ביטוי רק אחרי גיל שלוש [או שלושים, כמו במקרה שלי] לא זכאי לשום הטבות. אפילו לא להנחה באגרת הטלוויזיה הלאומית שלנו, או לארנונה בעיר בה נולדנו, או לוועדה הרפואית בביטוח הלאומי, בלי קשר לרמת ההכנסה. כלומר: אם אתה חירש עשיר, את אף אחד לא מעניין אם אתה מסוגל לראות חדשות בלי כתוביות. מה הקשר בין כסף לשמיעה? בדיוק כמו הקשר לסרטים ישראלים עם או בלי כתוביות. אין קשר. מירב ואני היינו פעם ילדות. חירשותי גנטית. שלה קשורה באנטיביוטיקה שקיבלה בגלל ניתוחים שעברה עד גיל שלוש, שאז הצילה חיים כנראה, אבל גם פגמה בשמיעתה. שתינו שומעות בדרכינו את העיקר. אבל אני מודה שאני מסירה את כובעי מול האישה הזאת. התחלתי לשמוע מוזיקה ולהבין מילים מהרגע שהבן שלי התחיל לשיר, היא כתבה לי באחד המיילים. לו יכולתי לשיר לה, הייתי שרה לה את השיר של ילדותי שלי: "הי סימונה-מונה מדימונה". עכשיו היא שם, מירב מדימונה, ואני כאן, עדית מתל אביב. ולא יכולתי שלא לכתוב לאיתן, בנה, את השיר "זמיר". כאן תוכלו לשמוע את איתן שר. מגיע לך לגדול תודה מירב. את התכשיט הראשון שלך, אני כבר עונדת על צווארי. קוראים לו זמיר קטן. אם בא לך, אני אשמח לענוד על צווארי את התכשיט הראשון שתצרי בתום לימודייך, בבאר שבע. הוא לא צריך להיות תכשיט יקר, ממש לא. סתם שרשרת פשוטה שתעניקי לי, בזכות הכוח שלך להיות מה שאת. ולך איתן היקר, כוכב נולד זו זכות אישית שלא קשורה למסך או לרשת. אתה זמיר. ציפור שנולדה לשיר. שיהיה לך יום בהיר. אם רק יבוא סוף סוף החורף, אחריו יבוא האביב. ותודה מירב, אימא של איתן, אביבה אהובתי, שיודעת להקשיב. חובה להצביע לאיתן סלמון.   שלום בר אבי. שלב הגמר כבר ממש לפניו של האומן הצעיר והמוכשר איתן סלומון "הזמיר הדימונאי". "ערוץ הילדים" בוחר את הכוכב של הקיץ הזה ואיתן סלומון עבר את כל השלבים האפשריים וכעט נותרה רק הישורת האחרונה. "כוכה הקיץ של ערוץ הילדים" כך נקראת התוכנית והיא תשודר ביום רבעי 22.8.07 בשעה 10:00 בבוקר. ניתן להצביע לילד הפלא מדימונה במספר אופנים. ניתן באמצעות ה SMS , וכן באמצעות טלמסר שמספרו יפורסם במהלך השידור החי. וכן באמצעות "הנקודה הירוקה" בשלט הן למי שיש "יס" או "הוט". כמות ההצבעות אינה מוגבלת וכל ילד רשאי להצביע מספר הצבעות ככל העולה בידו. למרות העובדה שאיתן כבר עבר מספר שלבים בתחרות הארצית אסור להשאר שאננים וחייבים הפעם להעלות אותו לגמר הגדול של ערוץ הילדים. גם המיפעלים הגדולים הסכימו להתשתתף במאמץ הגדול ויום לפני התחרות יחלקו בוועדי העובדים מינשרים לילדי העובדים בה יקראו מנהיגי העובדים לילדי העובדים להצביע עבור הנציג הדימונאי הצעיר והמוכשר איתן סלומון. יו"ר מועצת עובדי מפעל "רותם אמפרט" שמעון סבן הורה לחלק מנשרי תזכורת למען איתן סלומון. יו"ר מועצת העובדים של "מפעלי ים המלח" ארמונד לנקרי ביקש מחברי הוועד לחלק בכל האוטובוסים תזכורות לילדי העובדים לתמוך באיתן סלומון. כך בפריקלאס, בקמ"ג, החליטו לעדכן את ילדי העובדים ולבקשם להצביע עבור איתן סלומון. בעיריית דימונה החליט ראש העיר מאיר כהן לפעול להצלחת איתן סלומון וביום ההצבעה יבקש מכל העובדים ל-SMS עבור איתן סולומון. גם במרכז תקשורת יישלחו העובדים הודעות תמיכה באיתן סולומון. אך אל תתרשמו מהרשימה המרשימה של התומכים אם כל אחד ואחד מאיתנו לא ידאג ללחוץ על הכפתור הירוק בשלט או לשלוח SMS ייפגע הסיכוי של איתן סלומון לעלות לגמר הגדול. אז אל תשקחו איתן סלומון הוא כוכב ערוץ הילדים שלנו לקייץ זה ומכאן שלוחה לו ברכתינו להצלחה איתן סלומון הוא הכוכב הבא של ערוץ הילדים, איתן - כוכב הקיץ   כתב חדשות דימונה איתן שביצע את השיר המרגש "משאלה" של בועז שרעבי הצליח להמיס לגל אוחובסקי ולכם את הלב. איתן סלומון הוא כוכב הקיץ איתן סלומון ויונית ישעיהו שרו ביצועים מדהימים בגמר "כוכב הקיץ". יונית המקסימה ביצעה את "לשם" של קרן פלס וריגשה את גל ואת חלק מכם. איתן שביצע את השיר המרגש "משאלה" של בועז שרעבי הצליח להמיס לגל אוחובסקי ולכם את הלב. גל העניק לאיתן 400 נקודות ו- 6708 ילדים בחרו בו. איתן ארז מזוודה ומיד לאחר השידור טס למסיבת סוף הקיץ של ערוץ הילדים באילת. כל שנותר זה לנגב את הדמעות מהשידור המרגש ולאחל לשני הכוכבים בהצלחה, אנחנו בטח עוד נשמע אותם בכוכב נולד 12... שידור של הזכיה בערוץ הילדים

כתבות נוספות יווספו בקרוב...