קוראים לי אור ואני בן 14 נולדתי להורים גרושים. פעם אחת הייתי אצל אמי ופעם הייתי אצלי אבי,תמיד חלמתי להיות בגן חיות. לא הייתה את היכולת הזאת בגלל ש..להורי לא היה כסף רציתי לבקש ליום הולדת שלי לגן החיות והם פשוט אמרו שהמצב הוא לא כלכך פשוט אבל אמרתי לעצמי שאני כבר לא אקבל מתנה ליום הולדת שלי.
*היום הולדת*
אני כבר בן 15. אבי קנה לי כדור (כדור,כדורגל)
חדש. אמי קנתה לי חוברת ציור של חיות אני נורא אוהב חיות.כולם אומרים שאני מצייר נהדר הלכתי לבית הספר וכולם צעקו יום הולדת שמח נורא שמחתי למרות שזה היה צביעות כי כולם שנאו אותי רק עמית הייתה לידי אבל ביום הולדת שלי היא לא הייתה היא נעלמה ביום הכי חשוב בחיי היא נעלמה פשוט ככה בלי להגיד מילה הלכתי לפינה ובכיתי לא יכולתי להפסיק את הדמעות שלי לא יכולתי להפסיק. המורה ניגשה אלי והיא שאלה מה קרה ואני גמגמתי לא יכולתי לדבר פשוט נאבדו לי כול המילים ו היא אמרה לי לך לשירותים ותנגב את הדמעות במילים אחרות "זה כלום תפסיק לבכות" הלכתי לבית שלי איפה שאמי גרה ו היא שאלה למה אני בוכה ואני שוב ... גמגמתי לא יכולתי לומר מילה רצתי מהר לחדר שלי וסגרתי אותו. היו שלוש תפיקות בדלת *טוק* *טוק* *טוק* אמי פתחה את הדלת היה דואר בשבילי אמי אמרה לי בוא יש לך מכתב אני ישר רצתי וראתי שזה מהילדה (עמית) ואני כלכך שמח פתאום הדמעות נעצרו הגמגום הפסיק מיד פתחתי את המכתב בעדינות רבה ו... לא הבנתי מילה הכתב היה נורא מוזר ואני רצתי לאמא שאלתי אותה מה רשום כאן אמי גמגמה והייתה נבוכה כי לא הבינה שום דבר היא אמרה אני..אני..לא מבינה, הייתי כלכך עצבני רציתי למות,פשוט ככה לוותר אבל חשבתי על עמית חשבתי מה קורה לה עכשיו ואז יצאתי מהבית שלי והלכתי לאבי הוא היה דיי קרוב אלינו כולה שעה הליכה הכל בשביל עמית הגעתי לבית ולא היה אפחד בבית אני רצתי מהר לבית של אמי מהר חשבתי שקרה לה גם משהו ותקתקתי בבית וגם שם לא היה אפחד. נראלי,נראלי שאני מתחיל לדמיין דברים חשבתי שאני הזוי מזל שיש לי מפתחות לדלת הלכתי לחדר שלי וסגרתי את הדלת..